עיתון
ספטמבר מופיע בהקדם עקב יציאתי לחופשה
מפה ומשם על מחקרים
חדשים, שיטות לימוד ועוד.
כישורים חברתיים
ולקות למידה.
קשיים בתחום החברתי הם פן נוסף של
לקות למידה שעד כה זכה לפחות התייחסות. יחד עם זאת כישורים חברתיים חשובים לא פחות
מכישורים לימודיים וחסרונם מקשה לעיתים יותר.
מבוגרים על לקות למידה מרבים להזכיר
בידוד חברתי בשנות ביה"ס וחלקם מתקשה גם בבגרותו בקשירת קשרים חברתיים.
באחד המחקרים שנערך לאחרונה נמצא כי
ילדים לקויי למידה נטו להתחבר עם ילדים שגם להם קשיי למידה ולרוב עם ילדים צעירים
מהם. יחסי החברות ככלל נטו להיות יציבים פחות מאשר אצל ילדים ללא לקות למידה.
פעמים רבות נובע הקושי מכישורים
חברתיים שלא נלמדו ואינם קיימים ברפטואר של הילד או הבוגר. להבדיל מקשיים בתחומים
לימודיים הזוכים להבנה וסובלנות הרי שכישלון בהתנהגות חברתית מקובלת עדיין גורר
נזיפות ולא פעם ענישה. חשוב שהורים ומורים יבינו שיש ללמד כישורי התנהגות באופן
שיטתי ועקבי כמו שמלמדים כל כישור אחר. יש להגדיר את ההתנהגות המבוקשת להציג אותה
ולתרגל.
ריק לבוא- במדורו באתר ldonline מציע להורים כמה דרכים:
1.
קבע
סימנים מוסכמים בינך לבין הילד. סימנים שיזכירו לו כי עליו לשנות התנהגויות
מסוימות ללא שיהיה צורך להעיר בקול.
2.
ספק
חיזוקים חיוביים להתנהגות מתאימה.
3.
אפשר
לילד להשתלב בפעילויות חברתיות מגוונות ככל האפשר.
4.
ספק לו
מידע הקשור בחיי היום יום כל הזמן ובכל הזדמנות, כל יציאה לחנות או נסיעה משותפת
מאפשרים הצבעה על התנהגויות ומידע שימושי אחר.
5.
הקל
ככל האפשר על מעברים ממקום למקום או מפעילות לפעילות על ידי הכנה מראש.
6.
עבוד
על התנהגות אחת בכל פעם כדי לא לגרום לבלבול.
7.
נצל
תכניות טלויוזיה כדי להדגים התנהגויות במגוון מצבים שונים.
8.
ככל
האפשר ספק אפשרויות בחירה על ידי הצגת מצבים באופן שיאפשר לילד לבחור בעצמו.
9.
שמש
דוגמא אישית.
10. אפשר התחברות עם ילדים בגילאים שונים
(גם צעירים יותר)
11. כשהילד מספר על כשל כלשהו בתחום
החברתי אל תנזוף, שוחח!
12. אל תלמד ותעיר בזמן של לחץ ומתח.
על סנגור עצמי ככישור חיוני לאנשים עם לקות למידה.
היכולת
לסנגר על עצמם חשובה לילדים ומבוגרים לקויי למידה. בעבר התייחס מונח זה בעיקר
למבוגרים אולם לאחרונה יש יותר התייחסות גם לגבי נוער בגיל ההתבגרות ולפניו.
סנגור
עצמי= הבנה של הכוחות שלך ושל הצרכים שלך. זיהוי המטרות האישיות, הכרת
הזכויות שלך והיכולת להעביר מידע זה
לאחרים.
ככל שילד
ילמד לסנגר עבור עצמו מוקדם ככל האפשר כך הוא יהיה מוכן יותר לחיים.
כיצד לפתח
יכולת זו:
א.
הבנה
של דרך הלמידה שלו – לצורך זה חשוב שהילד/נער יהיה חלק מתהליך ההערכה (אבחון)
ומהשיחות עם המורים שלו.
ב.
תרגול
דרכי תקשורת – כיצד להביע את הצרכים בבהירות. כאן יש מקום להורים לסייע בהכנה
מוקדמת ניתן להסתייע במשחק תפקידים.
ג.
זיהוי
מקורות תמיכה- מי מהמבוגרים הסובבים אותו מהווה מקור אמין לסיוע.
ד.
פגישות
קבועות עם צוות ההוראה – לבדיקה שוטפת של המצב הלימודי ואיתור נקודות תורפה.
ה.
הכרת
הזכויות – מהן הזכויות וכיצד להבטיח את קיומן.
חשוב
שהורים , מורים , יועצים ומעבידים של אנשים עם לקויות למידה יבינו כי:
-
הלקות
אינה מגדירה את האדם ואת יכולותיו השונות.
-
התאמות
המתאימות לאדם אחד אינן בהכרח טובות גם לאחר.
-
אנשים
עם לקויות למידה לא תמיד מבינים את הלקות שלהם עצמם.
-
אנשים
עם לקויות למידה לא תמיד מרגישים בנוח אחד עם השני.
בגוף ראשון –
סיפורים אישיים.
סיפורו האישי של מייק, שונה מסיפורים
רבים אנשים עם לקויות למידה. זה אינו סיפור על הצלחה גדולה או על פריצת דרך מעוררת
הערכה. אבל כמו שמייק אומר בעצמו זהו הסיפור האישי שלו כפי שהוא חווה אותו ומי שלא
חווה מהם חיים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות לא יכול באמת להגיד מהי ההרגשה.
במידה רבה זהו סיפור החוזר על עצמו
פעם אחר פעם, קשיים בביה"ס, אבחון והגדרות של מומחים, חינוך מיוחד וניסיונות
חוזרים ונשנים להבין ולמצוא דרך לפרוץ את מעגל הכישלון.
בדבריו של מייק " ביה"ס היה
גיהינום, לא יכולתי להבין מדוע התקשיתי לעשות דברים שילדים אחרים עשו. לבסוף שמו
אותי בכיתה לחינוך מיוחד, הילדים שם היו החברה היחידה שהייתה לי. לא רציתי ללמוד
ושום דבר שניסו ללמד אותי לא עורר בי עניין... שנאתי לקרוא (ועדיין אני מרגיש כך)
לא יכלתי לשבת בשקט יותר מספר דקות. כל דבר קטן, כמו משהוא שהולך במסדרון, או
טקטוק שעון היו מסיחים את דעתי, בעצם כל דבר...היה מסיח את דעתי."
מייק מציין כמה נקודות אור: "
הצטרפות לתנועת הצופים הייתה הדבר הטוב ביותר שקרה לי באותן שנים. החברות עם ילדים
בני גילי, הצורך להציב מטרות לעצמי, הלימוד על הטבע"
"בשנתי הראשונה בתיכון פגשתי את
המורה ששינתה את חיי. לאחר המבחן הראשון אותו סיימתי בהצלחה לאחר כ- 10דק' (בעקבות
הבטחה שיוכל לצאת מהכיתה אם אסיים) היא זימנה את הורי לפגישה. נאמר לי שאוכל לחזור
לחינוך הרגיל. בכיתה י' הייתי בכיתה רגילה והציונים שלי עלו בהדרגה. סיימתי את
ביה"ס אך לא ידעתי מה לעשות עם עצמי."
ושוב בדבריו " אנשים שואלים איך
אפשר לעזור לאנשים כמוני, הדרך הטובה ביותר היא להבין איך אנחנו חושבים.
למשל מוסיקה, אני אוהב ללכת למקומות שבהם
יש יותר מלהקה אחת שמנגנת בבת אחת כך שאני לא משתעמם.
כשאני נוהג, אני מתחיל לחשוב על יעד
הנסיעה שלי והאם המכונית שלפני נוסעת לאותו מקום, איזה מכונית נוהגים אנשים אחרים
שאני מכיר, האם יש להם משפחה, או עסק פרטי שהם זקוקים למכונית כזו, למה יש להם
מכונית בצבע כזה, האם זה הצבע היחיד שיכלו להשיג...
כשהבוס שלי נותן לי נייר שעליו כתובות
הוראות אני עשוי להיתפס לקרע או קמט שיש על הנייר הזה... ועליו לקרוא בשמי כמה
פעמים עד שאני חוזר אליו"
לסיפור של מייק אין בינתיים סיום, הוא
ממשיך להתלבט ,ממשיך לחפש את מקומו.
אם יש לכם המלצה על ספר או סיפור אישי
אשמח אם תכתבו לי ועד החודש הבא להתראות.
אריאלה